ט"ו בשבט – לא יום הולדת לאילן

הידעתם שלא תמיד ט"ו בשבט היה חג הנטיעות?

למעשה, שיא החורף שבו חל ט"ו בשבט כנראה איננו הזמן האידיאלי לנטיעות. ט"ו בשבט גם לא תמיד היה חג הטיולים והטבע או חג שמירת הסביבה… אז מאיפה הופיע התאריך הזה, ומה משמעותו?

ט"ו בשבט הוא קודם כל תאריך בעל משמעות להלכה. ייחודו של חודש שבט הוא שבחודש זה בארץ ישראל אין פירות על העצים!

אם תשאלו: ומה עם פירות ההדר? הרי הם נמצאים על העצים ממש עכשיו! התשובה היא: בתקופה שבה נקבעו ההלכות הנוגעות לעצי פרי – תקופת המשנה והתלמוד, לא היו בארצנו פירות הדר (חוץ מאתרוג שבאמת "עושה  צרות" בנושאים הלכתיים).

ולמה צריכים תאריך שבו אין פרי על העץ?

כדי שיהיה לגמרי ברור מתי הסתיימה שנת הפירות הקודמת ומתחילה שנת הפירות החדשה.

כך לכל שאלה הלכתית, פרי שהתחיל את צמיחתו על העץ לפני ט"ו בשבט שייך לשנה שעברה, ופרי שהחל את צמיחתו לאחר ט"ו בשבט יהיה שייך לשנה הנוכחית.

על מה זה משפיע?

על מצוות תרומות ומעשרות, ערלה ונטע רבעי. ואם המילים האלו נשמעות לכם כמו סינית, הנה ההסבר הקצרצר:

תרומות ומעשרות

מיסים אינם המצאה מודרנית. גם בעבר חוייבו אנשים לשלם מיסים, על מנת לאפשר את קיום המדינה וחיי החברה והדת. בימים קדמונים, רוב תושבי הארץ היו חקלאים, ולכן המיסים ניתנו בדרך כלל מן היבולים. תרומות ומעשרות הם המיסים שהתורה מצווה לתת לעובדי המקדש – הכהנים והלוויים , וגם לפרנסת העניים.

יש כמה סוגים של תרומות ומעשרות:

  • תרומה – כמות מסויימת מפרי  העץ, שאותה נותנים לכהן.
  • מעשר ראשון – אחוז מסויים מפרי העץ שאותה נותנים  ללוי.
  • מעשר עני – אחוז מסויים מפרי העץ שאותו נותנים לעניים.
  • מעשר שני – אחוז מסויים מפרי העץ שאותו שומרים על מנת לאכול  או למכור בירושלים. מעין חיסכון חובה שנותן הזדמנות לבקר בעיר הקודש בלי לדאוג למחיר הטיול.

לפי ההלכה, כל התרומות והמעשרות הם חובה, אך בכל שנה נותנים סוג אחר של תרומות מעשרות. לכן חשוב לדעות לאיזו שנה שייך הפרי שבידינו.

ערלה ונטע רבעי

כאשר נראה הפרי הראשון על העץ הצעיר שנטענו, הנטייה הטבעית היא למהר וליהנות מפרי עמלנו. בניגוד לטבע האנושי הזה,  על פי התורה חל איסור לאכול מפרי העץ בשלוש השנים הראשונות לאחר הנטיעה. בשנים האלה הפירות מכונים "ערלה".

בשנה הרביעית צריך החקלאי לקחת את הפירות לירושלים ולאכול אותם שם. גם זאת תוכנית חיסכון שמאפשרת ביקור חסר דאגות בעיר הקודש. רק בשנה החמישית הפירות הם "חולין" ואין הגבלה על אכילתם.

ט"ו בשבט הוא התאריך הקובע לאיזו שנה שייך הפרי: פרי שהתחיל להבשיל לפני ט"ו בשבט שייך לשנה שעברה, ואילו פרי שהתחיל להבשיל אחרי ט"ו בשבט שייך לשנה הנוכחית.

רוצים לדעת עוד?

אם אתם סקרנים ליותר מידע – קחו בחשבון שדיני תרומות ומעשרות קצת מסובכים. ככה זה בדיני מיסוי ובכלל בנושאים משפטיים, וככה זה בענייני מיסוי ומשפט גם בהלכה היהודית. ובכל זאת האתר של מכון התורה והארץ  ישתדל להסביר לכם את מקורות ההלכה וחלק מהפרטים עד ליישום בימינו.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פועל על WordPress | ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: