.זה סיפור על שניים שיהיו אחר כך ,בעתיד,גיבתונים . בסיפור זה אחד הוא נער –בן למשפחה גיבתונית – והשני מעפיל,כלומר מיועד לעלות לארץ ולהתיישב בה . בסיפור זה יצאו שניהם ,שלא היכרו זה את זה, לעבר חוף ניצנים . אחד ,הוא משה דגן שיהיה אחר כך חבר גיבתון, בספינה יחד עם 850 מעפילים שהיו אמורים,לאחר שנות שואה ומחנות עקורים ,לרדת בחוף המולדת ,במקום בו בחרה ה"הגנה" בין הכפריםהערבים איסדוד (אשדוד) שם כבר חיכו להם אנשי פלמ'ח מוכנים לסייע בירידה מהאוניה וגם כמה מכוניות שנועדו להסיעם ללב הארץ. השני ,בן גיבתון צעיר,נסע עם עוד אנשי 'הגנה' לאותו יעד באוטובוס 'דרום יהודה' לחוף ניצנים שבו היו אמורים לפגוש את המעפילים ולסייע להם להיכנס לארץ.שניהם היו אז כמעט גיבתונים שלא הכירו אחד את השני .
משה היה בספינה 'שבתי לוזינסקי',שם שניתן לה ע'י ההגנה.והוא כבר אז (בגולה גויס) ל”הגנה "כדי לסייע בארגון 850 המעפילים בלינה, חלוקת מזון ומים , תורנויות אוכל,שירותים, התרעננות על הסיפון ועוד.
שבתי לוזינסקי הגיע לקרבת החוף, אנשי הפלמח משכו חבל לספינה והמעפילים החלו לרדת .הים סער ורק מעטים יודעי שחיה הצליחו להגיע לחוף.משה דגן היה אחד מהם ועוד באותו לילה הוסע לקיבוץ גלאון שבו הייתה אחותו.כך 'החמיץ' משה את אירועי אותו לילה שבו הגיע. כמעט גיבתוני נוסף ,מיכאל כהן , לחוף ולספינה.
כאשר הים הסוער היקשה על ירידת רוב המעפילים לחוף הוחלט שהספינה תחזור מעט לעומק הים ומשם במלוא הקיטור תוסע לחוף ותתקרב ליבשה. כאשר נעשה הדבר היה ברור שהספינה התקועה בחוף תתגלה בבקר לסיור בריטי וצבא יגיע לאסור את המעפילים ,אז החליטה ה"הגנה" להזעיק לחוף יהודים רבים כדי שיתערבבו עם המעפילים וימנעו את גירושם מהארץ תכנית זו נתבצעה בעבר בעת שחרור מעפילי עתלית והיתה מוכרת ב"הגנה" בשם התכנית הגדולה. מפקדי ה"הגנה" בסביבה ברחובות, בקיבוצים ובמושבים ידעו מה התכנית והוטל עליהם להעיק לחוף ניצנים תושבים רבים .מיכאל כהן שבאותה עת היה פועל במסגריה ברחובות יצא מיד לדרך .רבים מבני גילו למדו אז,בגימסניה שברחובת ולא ידעו על המתרחש .מיכיק כתב על עלילות אותו לילה ומה שקרה אחר כך. הבריטים עצרו את כל מי שנראה להם מעפיל. כל הארץ ישראלים נרטבו בים וגם החליפו בגדים עם המעפילים וכולם. גם המעפילים,הודיעו שהם תושבי ארץ ישראל .הבריטים זיהו כמה עשרות 'מעפילים',אחד מהם היה מיכיק, היסיעום לנמל חיפה ולאחר מיון נוסף הובילו אותם למחנה מעצר בקפריסין .על אירוע זה כתב נתן אלתרמן שיר לעג לבריטים, גיל אלדמע חיבר מנגינה .במזכירות הכפר מצויים מילות השיר והתוים.
גיבתון –ביצורים מספרים.אנשים יכולים לספר על אירועים שהיו עדים או שותפים להם כך יודעים אנו מהעבר על משה דגן ומיכאל כהן וספינת המעפילים שבתי לוזינסקי .אולם גם עצמים דוממים יכולים לספר סיפור .גם ביצורי כפר גיבתון .נקשיב להם כל עוד הם קיימים.לכאורה הם קיימים לנצח אך שמועות מספרות שאולי רחובות תזיז אותם מעט .כבר הוזזו עמדות בגיבתון אך הנותרות נקבעו כאתרי שימור. למרות זאת 'מפריעה' העמדה בפינה המערבית-צפונית הבולטת לרחוב חנה אברך שברחובות ויש שמועות להזזתה. עלינו לזכור כי היא מספרת על גיבתון כיישוב שנועד להגן על על אדמות היהודים מול הכפרים הערביים וגם להשתלב בהגנה עלרחובות .בכך הבטיחה את השטחים שעליהם קמו השיכונים ואזורי התעשיה והמסחר במערב
